זו הכותרת שתתעוררו אליה באחד מן הימים הקרובים אם לא תתעוררו. מרצ ממשיכה לצלוע אל מותה, וכל שועידת מרצ עושה הוא להציע לה קב שבור.
ביום ראשון האחרון שוב שימשה הועידה חותמת גומי לראשי המפלגה, שוב אישרה אוטומטית הצעה שעלתה ללא דיון מספק ושוב ויתרה על סמכותה לביקורת על מוסדות המפלגה. להזכירנו: הועידה האחרונה הוקדשה לשינויי חוקה ותקנון. לאחר כמה הצבעות על שינויים כאלה הועלתה הצעה על-ידי יושב-הראש להקים ועדה שתשקול את השינויים המוצעים ותחזיר תשובה מפורטת תוך שלושה חודשים. ההצעה הועברה, וכך דחתה מיידית כל שינוי מוצע ואיפשרה את תחילתו המוקדמת של "הדיון המדיני". מה שקיבלנו הוא כזה:
- כל השינויים, דחופים יותר ודחופים פחות, נדחו באופן מיידי.
- במקום לאפשר לועידה לדון בשינויים שהוצעו, הועבר הדיון לפורום מצומצם – ועדה.
- ועדה, דינה במפלגה כדינה בישראל – תגיש דו"ח, וזה יעלה אבק היכנשהו, וכלל לא מובטח שיבוצעו בעקבותיה שינויים של-ממש.
- התחלה מוקדמת של הדיון המדיני, שמרתק ככל שיהיה לא עושה דבר לשינוי מצבה הפנימי או החיצוני של המפלגה, או של החברה בישראל.
עולה השאלה: הייתה סיבה של ממש לדחות את הדיון בהצעות ולהעביר את הנושא לועדה? הרווחנו מזה דבר פרט להקדמת "הדיון המדיני"? היה טעם כלשהו לעשות זאת?
התנהלות הועידה והמפלגה בשנים האחרונות נוטה להעדיף שינויים מתוקשרים, בומבסטיים וחסרי תועלת של ממש (למשל יצירת "מרצ-יחד" ו"התנועה החדשה-מרצ"), תוך המנעות משינויים פנימיים ושינויי מצע שיש להם משמעות מעשית. זו התנהלות שמובילה מזה שנים לכישלון, אך הועידה לא מתעוררת וכולם ממשיכים בשלהם, כחותמת גומי פלגמטית ומנותקת שרגליה בבוץ וראשה העיוור בעננים. אתה או את שקוראים זאת – אולי אינכם מסכימים איתי, אך שאלו את עצמכם: האם הצבעתי בעד "מרצ-יחד"? האם הצבעתי בעד "התנועה-החדשה"? לאן חשבתי שזה יוביל? לאן זה הוביל בפועל? יכול להיות שטעיתי בבחירות האלה? וכשהצבעתי לפני כמה חודשים על דחיית הבחירות הפנימיות – מה בדיוק חשבתי שייקרה, ומה קרה בסופו של דבר? משהו השתנה במפלגה? מעמדה בחברה הישראלית שוקם איכשהו? ואם טעיתי באלה – אולי כדאי סוף-סוף להחליף כיוון?
יש מי שהבינו את זה כבר, אבל נואשו מנסיונות לשנות את ההתנהלות של המפלגה פנימה. יש כבר פעילים בולטים במפלגה, ביניהם נושאי תפקידים, שהעדיפו לא לחדש את התפקדותם במפלגה, וחלקם אף התפקדו לתנועות אחרות. כן, נושאי תפקידים במפלגה כבר לא מאמינים שתקום מהקרשים. לועידה הייתה הזדמנות לשנות כיוון, להראות שהסיפור של מרצ עוד לא נגמר, אבל במקום זה? דחו את השינויים למועד בלתי-ידוע, אישרו שוב הצעה לא מועילה (בלשון המעטה) של יושב-הראש, והמשיכו עם ראשם בעננים כאילו הספינה לא טובעת כבר עכשיו. ושוב אני שואל – מה קיבלנו מ"מרצ-יחד"? מה קיבלנו מ"התנועה החדשה" (פרט לניצן הורוביץ, כמובן)? מה קיבלנו מדחיית הבחירות הפנימיות? ולמה לועידה של מפלגה קורסת להעביר את שארית סמכויותיה לועדה ממונה, להנהלה כושלת-משהו, למזכירות שהתנהלה עד השנה בלי תוכנית עבודה מסודרת – מאיפה האמון הזה במוסדות המפלגה שאתם מוכנים לוותר עבורו על סמכויותיכם האחרונות? איפה הביקורת? ועולה השאלה – כשהמפלגה ה"נאורה" מתנהלת ככה, יש סיבה שמישהו בתוכה יתלונן על איך שהמדינה מתנהלת? יש למישהו בועידה זכות לומר "אנו מאירים את הדרך" וגו' כשהמפלגה עצמה מתנהלת לא פחות גרוע מהמדינה שהיא מתיימרת לשנות?
לא בפעם הראשונה אני קורא לחשבון נפש. תתעוררו. פעילים בולטים כבר עוזבים את המפלגה, הציבור מזמן נטש אותה. המפלגה מתאבדת-פוליטית, ואתם – מי שהצביעו "בעד" שוב ושוב ושוב – אחראים.
מורג שינולד
חבר ועידה
