הערות שלאחר השריפה

1. כביש בית-אורן – עתלית (כביש 721) הוא כביש הררי טיפוסי: צר, מתפתל ומשקיף על נוף מרהיב. לאורך מרביתו של הכביש ישנו רק נתיב אחד לכל כיוון, ללא שוליים, עם חומת בטון בגובה 40 ס"מ שמצדה השני תהום. קשה לנהוג בו ברכב פרטי (אלא אם נשארים סביב 50 קמ"ש), ואוטובוס בכלל לא צריך לעלות עליו. אחד הדברים שאני לא מצליח להבין בשום אופן (פרט לשרשרת לגמרי-לגמרי לא ברורה של טעויות) הוא מדוע עלה על הכביש הזה אוטובוס עמוס בצוערי שירות בתי-הסוהר, כשמסביב משתוללת שריפה. אם אתה נכנס לכביש הזה במצב כזה, זו מלכודת מוות שלא צריך אפילו לחזות מראש. זה נתון. אי-אפשר להימלט שם במהירות, ודאי לא באוטובוס, אי-אפשר לעשות בו סיבובי פרסה אלא בכמה חניונים קבועים ובצומת אחת או שתיים. אם אתה נכנסה לשם ברכב כזה בתנאים פחות מאופטימליים, מצבך גרוע מאוד.
   אני לא מסוגל להבין מה הם עשו שם, בעלייה או בירידה (הצילומים מראים שהיו בירידה מכלא דמון לצומת עתלית). אני מאמין שהיו חלופות, ואם לא היו – אולי מוטב אפילו להישאר בכלא, על חומותיו הגבוהות וחסינות-האש, ולחכות. אולי עדיף להישאר באמצע השדה – שדה גדול, חף מצמחייה, שבסמוך לכלא – ולחכות. איך הדבר הזה קרה – לי לא ברור. עדיף חילוץ באמצעות מסוקים על-פני ירידה לכביש הזה בתנאים האלה. ואיך לא חשבו על זה קודם לאסון.
2. ועדת החקירה שתקום בעקבות האסון הזה ודאי תרצה לבדוק איך התדרדר מצב שירותי הכבאות ומדוע לא יושמו החלטות קודמות בנושא. זו כמובן התקדמות על-פני ועדה שפשוט תבדוק "מה קרה" ו"מה צריך לעשות", אבל מה שבאמת צריך להקים זו ועדה שתבדוק מדוע, באופן שיטתי, לא מיישמים במדינת ישראל המלצות של ועדות חקירה, דו"חות מבקר והחלטות ממשלה. אולי זה עוד אינדקטור לזה שצריך שינוי משטרי, אולי זה פשוט מראה שצריך להחליף את האנשים, או להחליף את העם עצמו.
3. עד יום חמישי האחרון לא ידעתי שבמדינת ישראל אין פיקוד עליון לשירותי הכבאות (על-אף שמם – "איגודי ערים לכבאות"). עד יום חמישי האחרון לא ידעתי שכבר לפני תשע או עשר שנים חיל-האוויר החליט להפסיק לכבות שריפות – עוד לפני עשר שנים, כשהייתה שריפה גדולה ופינו את השכונה כולה, טסו מעלינו מסוקי יסעור עם מכלי מים. עד יום חמישי האחרון לא ידעתי שבמדינת ישראל, על 25,000 הקילומטרים הרבועים שלה ושבעה-מליון אזרחיה, יש רק 1,500 כבאים. לא ידעתי את זה, אבל הרבה אנשים אחרים ידעו – ודאי כל חברי הכנסת והממשלה – ולא ברור לי איך יכול אדם שעיניו בראשו שלא להשתגע כשהוא שומע שבמדינת ישראל אין פיקוד עליון לכבאות. שיש רק 1,500 כבאים בכל הארץ, ולמרות שזו השריפה הגדולה השלישית בכרמל בעשר השנים האחרונות, וידוע שאין לכבאים כאן איך להתמודד עם כאלה מהקרקע, אין בארץ מערך לכיבוי שריפות אווירי. איך יכול אדם שעיניו בראשו לשמוע ולא להשתגע.
4. דו"חות מבקר המדינה, דו"ח ועדת בדיקה ממשלתית (כמדומני זו הייתה הגדרתה), שביתה של כבאים – לציוד, לא משכורות! – ורפורמה שהומלצה ב-1998 ואושרה ב-2008 הייתה תקועה עוד שנתיים. למה? משרד האוצר דרש שהכבאים שיסופחו לרשות הכיבוי החדשה לא יתאגדו באופן מקצועי, וההסתדרות התעקשה לאגד ולייצג אותם (כך לפי "Ynet"). ובדיון בממשלה לפני שנה – שר האוצר שטייניץ מסרב להעלות את תקציב שירותי הכיבוי. למה? כי הוא רוצה שהם יעשו "רפורמה מבנית" לפני כן (כך לפי "TheMarker"). רפורמה מבנית? ב-1,500 כבאים? והוא לא הציע אותה. "כל הכסף יוצא על משכורות ולא נשאר כסף לציוד" – ואף אחד לא חשב לתקצב ציוד חדש, ורק ציוד חדש, ולדבר על המשכורות אחר-כך? שלפחות יהיו טובים כלים לכבות בהם שריפות? ו-15,000 ש"ח לחודש בממוצע זה לא משהו שצריך לקצץ למי שמסכן חייו במוות איום ונורא למען אחרים ורכושם. יגידו ש"נערי האוצר ניצחו שוב"; מה שבטוח – זה סדר עדיפויות לקוי.
   אמר צבי זרחיה ב-"TheMarker" היום שאלי ישי טוען שפעל הרבה לתקצוב שירותי הכיבוי (שבאחריותו כשר הפנים, יש להזכיר), והביא עוד 100 מיליון ש"ח שהיו צריכים (מתוך 500 מיליון, יש לציין. השאר לא אושרו) – וזה נכון, אבל על האברכים הוא איים שיפרוש מהממשלה. על הכבאים לא.
   ואיה הוא המזל"ט שיעקוב אחר שריפות ביערות הכרמל. סדר-עדיפויות לקוי.

וכמה הערות קטנות יותר:

1. השיטה לפיה השטח מחולק לגזרות אד-הוק והכוח הגדול ביותר בכל שטח לוקח את הפיקוד (כך הבנתי שהדברים עבדו מהתקשורת) היא שיטה שעל-פניה נראית הגיונית למצבי אסון לא-צפויים. זו לא השיטה שצריכה להתקיים, כנראה, במצב חזוי, שצפוי שיקרה בשלב כלשהו, ושצריך להכין לקראתו תוכניות מגירה. המעשה שעשו נצ"מ אהובה תומר ופקודיה – נסעו לכיוון אוטובוס הצוערים הבוער לעזור להצילם – הוא הירואי מאוד, מעורר כבוד והערכה, אבל גם מטומטם מאוד. אולי נובע גם מחוסר הבנה של האש (ואיני מתיימר בשום צורה להבין אותה יותר טוב). צריך יכולת לומר "זו שריפה? אז הכבאים מקבלים פיקוד. אנחנו סוגרים את הכביש הזה, ולא את מפקדת מחוז חיפה במשטרה, ולא אתה אלוף פיקוד צפון, תעברו פה. סגור עד להודעה חדשה."
2. לחמומי ההפרטה יש עוד הוכחה שזה לא תמיד נכון. עם סירוב חיל-האוויר לכבות שריפות מהאוויר עבר התפקיד הזה לחברת הריסוס המסחרית "כים-ניר". זו נכשלה באופן מרהיב, מכל-מיני סיבות שחלקן תלויות בה וחלקן לא, וכולן כרוכות בצרות-אופק מדהימה. חברה אחרת נשכרה, כמדומני על-ידי חיל-האוויר, והפעילה גם היא כמה כלי טיס. כך או כך, הפרטת השירות החיוני הזה נכשלה, השוק לא נענה לאתגר, המדינה נשארה חסרת יכולת כיבוי אווירי רצינית, הבירוקרטיה חגגה, והנה אנחנו. היערות בערו.
3. והחום כזה שקילף את הפח משלד של אוטובוס. בחיי לא ראיתי אש-פרא כזו.
4. ואי-אפשר שלא להזכיר את משרד הבריאות, שרק היום בבוקר – אחרי שלושה ימים של שימוש בחומר ואחרי 14-15 מאושפזים – נזכר לפרסם שחומר מסוים שמשמש בכיבוי השריפה רעיל, ושהתושבים מתבקשים לסגור את החלונות. יופי.
5. כישראלי אני מרגיש מבוכה. מבוכה שישראל, על כל יכולותיה ותהילתה, ששלחה סיוע לתורכיה, יוון, האיטי, אינדונזיה ומי-לא, לא מסוגלת להתמודד עם השריפה הזו, שהתחילה כשריפה קטנה (באופן יחסי לשריפות חורש) ונגמרה כשריפה בינונית. שככה הדברים נגמרים, באופן חלמאי לגמרי, ואגב – באמת כמו בחלם, שסופה, לפי אחד הסיפורים, הוא שהתושבים שרפו את העיירה.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1202232.html

http://www.ynet.co.il/PicServer2/24012010/2901459/ISRAEL-FIRE_JER121658593_wa.jpg